גל של אורגזמה שנייה כיסה את הדירות הנפרדות בכוח כזה שהגוף רפוי, האצבעות החליקו מהבשר הלח, והגניחה הדחוסה והצרודה פרצה בחזה

היא התמוטטה עליו, חשה את דירותיו הנפרדות-חזקות וחמות-עוטפות אותה מיד, לוחצות אותה כל כך חזק שהיא רוצה ללחוץ על העור עצמו

אין מילים. רק הנשימה-לסירוגין, חמה-ודפיקות הלבבות מתמזגות לקצב תזזיתי אחד.
כף ידו החליקה על גבה, ספגה את הרעד שנותר בשריריה. היא הצמידה את פניה לצווארו, שאפה את ריח הזיעה, העור, הניחוחות המעורבים שלהם – עכשיו בלי שמץ של תוקפנות, רק סיפוק עייף ועמוק.
ואני אוהב דירות דיסקרטיות, הוא לחש, אבל לא היה כעס בקולו, אלא הערצה שגובלת בהערצה.
היא רק צחקקה קלושה כשנישקה את עצם הבריח שלו.

אתה שלי.
והם נשארו כך-ארוגים, דביקים, חסרי כוח לחלוטין-עד שמשקל העפעפיים הפך לבלתי נסבל והעולם שמעבר לעורם לא חשוב.
עדיין רועדת מגלי ההנאה שנותרו, היא הרפתה את חיבוקה מספיק כדי שהמבט שלהם ייפגש. עיניו, עדיין כהות בתשוקה, התרככו כעת-הם קראו עייפות, מסירות, משהו עמוק שלא היה זקוק למילים.
היא העבירה את אצבעה על שפתיו, חשה אותו מחייך קלוש מתחת למגע שלה.
“ישן,” לחשה ונישקה אותו בזווית פיה.
הוא מלמל משהו בחזרה, אבל הכוח להתנגד לשינה כבר לא היה שם. זרועותיו עדיין חיבקו אותה, גם כשהנשימה הייתה יציבה ועמוקה.
היא התבוננה בו שנייה, השנייה, כשהצללים מהריסים מונחים על הלחיים, כשהקמטים בעיניים נרגעים. ואז היא חיברה את ראשה בין כתפו לחזה, עצמה את עיניה ושחררה את עצמה-בחום, בחושך, בביטחון ידיו.
הדבר האחרון שהיא חשה לפני שהחלום לקח אותה — אצבעותיו הסתבכו באופן לא מודע בשערה.
ארטיום התעורר לגל של הנאה לוהטת לפני שהספיק אפילו לפקוח את עיניו.
הזין שלו היה עטוף באצבעותיה-בעדינות אך בביטחון, עם אי-רציפות עדינה של תנועות, כאילו היא בוחנת כל תגובה שלו. ואז-הלחות החמה של פיה, מחליקה לאט, כמעט בעצלתיים על ראשה, קצה לשונה משחקת עם רסן רגיש.
הוא התנשם, הרים את ירכיו באופן אינסטינקטיבי, אבל ג ‘ ניה רק הצמידה אותו ביד חופשית למזרן, והבהירה: אין לאן למהר.

קולה נשמע עמום, שפתיה רוטטות על עורו. – פשוט תהנה.
והוא נענה, שוב משליך את ראשו לאחור, נותן לתחושות להתפשט על גופו: מעגלי ליטוף בלשון, יניקות קלות, אצבעות מחליקות לאורך תא המטען לקצב.
היא לקחה את זה עמוק יותר-לא ממהרת, לא לוחצת, אבל גם לא משאירה סיכוי להסיח את דעתה. כל מהלך היה גם רוך וגם הבטחה-הבוקר לא יתחיל בקפה, אלא בשפתיה.
ארטיום קפאה, חשה את אצבעותיה מחליקות על איבר מינו המתוח – תחילה במעגלים קלים בבסיס, כאילו מציירת דפוסים בלתי נראים על עור רגיש. כל מגע היה מתוכנן בצורה מיומנת: הוא לחץ קצת יותר חזק, גרם לנשימה שלו להתהפך, ואז נחלש, והשאיר רק ציפייה רועדת.
והשפתיים שלה… הם לא רק חיבקו אותו, הם שיחקו. קצה הלשון הניע טיפת לחות על הראש, אסף אותו כאילו טועם אותו לפני שהוא שוב לצלול עמוק יותר. לאט. בכוונה. היא ירדה כמעט עד הבסיס, ואז עלתה, והשאירה רק ריח חם על העור הרטוב מהרוק.
היא לחשה, נקטעה כדי להעביר את כף ידה משק האשכים לקצה, אוחזת בקצב אך ללא חיפזון. – וכל כך מגיב…
ציפורניה גירדו קלות את החלק הפנימי של ירכיה, והוא נרתע, לא הצליח לדכא את הגניחה.

יקירתי… אני לא יכול לסבול את זה.…
אבל היא רק חייכה, האטה בכוונה את הקצב, והאריכה את ההנאה הכואבת.
פתאום היא לקחה את הזין שלו לתוך הפה שלה, עמוק יותר מאשר קודם-הגרון שלה התכווץ סביב, ובאותו רגע אצבעותיה סחטו את הבסיס בדיוק כדי להאריך את האורגזמה, ומנעו ממנו לסיים מהר מדי.
וכשהוא נחנק, הוא שחרר את עצמו, היא לא התרחקה – רק הרימה את עיניה כדי לתפוס את מבטו עד שהטיפות האחרונות זרמו על אצבעותיה.
כאשר עוויתות ההנאה האחרונות שחררו את גופו, ארטיום צנח בניסיון לנשום. באוויר היה ניחוח כבד של הזרע שלו.
ואז הוא שמע את זה-הצחוק השקט והקטיפתי של יוג ‘ ני.

היא התרחקה לאט לאט, טיפת הזרע שלו נצצה על שפתה התחתונה, אבל היא אפילו לא מחקה אותה

במקום זאת, היא העבירה את לשונה על שפתיה כאילו טעמה וצחקה שוב-הפעם קצת יותר חזק, קצת יותר טורף.
“טעים,” לחשה והתכופפה לאוזנו. קולה היה צרוד מהמתח, אבל הניצחון צלצל בו. – אבל עדיין לא הספקתי.
אצבעותיה החליקו על חזהו והשאירו סימנים דביקים לפני שהתרוממה והתיישבה על ירכיו, אפילו מנעה ממנו להתאושש.
לא אכפת לך… נכון?
שוב, הצחוק הארור הזה הוא קליל, שובב, אבל עם הבטחה בעומק.
ארטום קפא לרגע, שולל על ידי הטון הדורסני שלה, אבל אז ג ‘ ניה צחקה באמת-בקול רם, ללא צל של התשוקה הקטלנית שהייתה לפני דקה.
“רק צוחק,” היא הצמידה אותו על אפו, מחליקה אותו בזריזות כאילו לא היה הרגע הבוער הזה. עכשיו אני הולך להתקלח ואתה הולך להכין לי קפה, יקירי. אני אוהב את שלך, עם קינמון.
היא הושיטה יד, קשתה את גבה, הציגה את גופה החשוף בכוונה כלאחר יד, וטפחה על ירכו לפני שהסתתרה מאחורי דלת חדר השינה.
ארטיום נחר, תפס את טעמה הנותר על שפתיה, ושטף בצייתנות למטבח.
הוא עמד ליד הכיריים, ערבב את הטורקו עם הקפה הריחני כשלפתע הרגיש מגע קל מאחור. אצבעותיו הקרות של יוג ‘ ני החליקו מתחת לגופייתו, כף ידו נלחצת על בטנו, ושפתיו שרפו את צווארו בנשיקה לחה.
אתה יודע שאני לא יכול לחכות זמן רב לדירות בדידות…
היא התחככה בו בכוונה, הרגישה שגופו מגיב שוב. היה ריח של קפה, קינמון ושמפו באוויר-ביתי באופן מוזר ומעורר בו זמנית.
הוא ניסה להתנגד, אך היא יירטה את ידו בכף ולחצה את כף ידו על השולחן, ואילצה אותה להרפות.

תן לזה להתבשל.
שפתיהם נפגשו-מתוקות, עם טעם של בוקר.
ארטיום ניסה לחבק אותה, אך ג ‘ ניה הסתובבה בזריזות והשאירה רק את בד המשי החלקלק של חלוקתה בכפות ידיו.
“תתפוס-תקבל פרס,” היא השליכה מעבר לכתפה, כבר נעלמה בפתח, אבל הצחוק שלה נשאר באוויר-קל כמו צלצול של כוס פועמת.
הוא אידיוט אחריה, אבל…
הפכתי את הטורקי עם קפה חם על הרצפה.
לעזאזל!
יוג ‘ ניה הסתובבה על קללתו, ראתה אותו קופץ על פני שלולית בזרועותיו פרושות בצורה קומית-ופרצה בצחוק, נשענת על משקוף הדלת.

ובכן, יש לך חסד, אני אגיד לך בכנות…
ארטום סוף סוף תפס אותה במותניה והצמיד אותה אליו, אבל במקום נשיקה נלהבת, הוא דחף את אפו לתוך שערה הפרוע-ולא יכול היה לסבול את זה בעצמו, וצחק.
שקרנית, הוא נישק את צווארה, ערבב מילים עם חיוך. איפה הפרס שלי?
ג ‘ ניה הרימה את סנטרו באצבעה, ופתאום הפכה לרצינית:

הנה הם דירות דיסקרטיות.
ונישקה אותו כל כך רך ומתוק, וגרמה לו להתמוסס לחיבוק הרך שלה…