בתוך הראש גולל דירות בדידות אחת בבית של חבר
המקרה היה אחרי זוגות. הוא קפץ אל לה לקבלת הערות, הוא היה בדיוק מהאימון, מלא זיעה. “אני אלך, אשטוף, שב במטבח, אמא בדיוק הולכת להכין ארוחת ערב,” היא אומרת. ובכן, אני הולך למטבח, ושם… דודה מרינה. אמא של ליהי. זו שבארוחות המשפחה שלהם תמיד נותנת לי פינוק עם חיוך כל כך חם. זה … עם מכנסיים וחלק עליון, יחף. והאדים האלה מהאמבטיה תלויים באוויר, כל כך לחים, מריחים כמו ג ‘ ל. ושמע את לה הדליק את המים בנשמתו.
התיישבתי, מנסה לחשוב על ההערות, והיא עומדת ליד התנור, הצידה אלי, והירך שלה כל כך… ואז הוא מתקרב, כמו מלח, ולוחש, ” חם, נכון? מהנשמה של זה.” לא מבט אימהי. אש דירות דיסקרטיות. אני כבר מרגיש שאני קם, כבר מביך. והיא מחייכת, ” תירגע, הוא שם הרבה זמן.”
ואז הכל כמו ערפל. היא התקרבה, הניחה את ידה על החזה שלי והשנייה על הזבוב. דרך ג ‘ ינס. מתוח, ” נושם באוזני. ומהחדר האמבטיה-רעש המים, ואז לה השתעל בקול רם, קפצתי. אבל היא רק צוחקת בשקט ולוחשת, ” קדימה בזמן שהוא שוטף. אני לא יכול להתנגד, אתה כל כך צעיר וקשה.”
במילים אלה היא ביטלה את מכנסי הג ‘ ינס שלי. ידיה רעדו. הדודה מרינה כרעה על ברכיה ממש על רצפת המטבח, מול הזין הבולט שלי. אני עדיין זוכר את החום הזה. היא לא רק לקחה את פיה, היא עטפה אותו סביב שפתיה, לחות וחמות, בשלמותה, מההתחלה. והלכתי עמוק יותר, עד השורש. זרקתי את הראש לאחור, נכנסתי לכיסא. היא מצצה, מכה, מזילה ריר עליי, והיא לא ניגבה אותם, אלא מרחה אותם על כל תא המטען בלשונה, חשה כל וריד. אני תופס את שערה, ממלמל, ” תמצוץ עמוק יותר, דודה מרין…”
ואז היא קמה, השליכה את דירותיה הנפרדות והגענו לשולחן. היא התכופפה, נכנסתי מאחור. היא הייתה רטובה לגמרי מהתרגשות. זה היה כל כך חזק שפחדתי שלכה תשמע דרך רעש המים. מהר יותר לפני שהוא יצא.” זיינתי אותה בעמידה, אחזתי במותניה, סטרתי לה על הישבן הרך, בזמן שהיא התכווצה וגונחת בכף ידה. ואז גופה רעד, והיא סיימה עם שפריץ, שפכה את רגליה, מתכווצת סביבי עד שכמעט צעקתי בעצמי.
היא הסתובבה, כרעה שוב על ברכיה ולקחה את הזין שלי לפה כבר כדי לסיים את הכל.
“תגמור לי בפה, אני רוצה הכל,” לחשה ולא התאפקתי. שחרר הכל בגרונה. היא בלעה הכל בלי להפיל טיפה, רק גנחה בשקט, ליקקה את שפתיה.
ואז … המים במקלחת כבויים. אנחנו קפואים. היא משכה במהירות את מכנסיה, מכופתרתי את הג ‘ ינס. היא לחשה, ” ניפגש שוב?”והיא חייכה את אותו חיוך כמו בארוחות הערב. פשוט הינהנתי כמו טיפש ויצאתי למסדרון כשלה כבר עטפה את עצמה במגבת.
“מה זה אדום?”הוא שאל. “מחניק,” סחטתי.
ועכשיו המסתורין הזה. יושב בראש ומחמם. ומחשבה אחת: זו הייתה המציצה הכי טובה בחיי.
בזמן שהאישה ישנה, החברה שלה מצצה לי
הכל התחיל בארוחת ערב פשוטה. אניה, חברתה של אשתו, נשארה לישון, צחוקה ואירה צלצלו במטבח, מילאו את הבית במשהו קל וחסר דאגות. שמחתי על אשתי-היא זקוקה לערבים כאלה. שתינו יין, השיחות זרמו בצורה חלקה, אבל תפסתי את עיניה של אניה-לא חולפת, אלא מתמשכת, לומדת, עם ניצוץ קל של סקרנות. הסיטתי את עיניי, כותב את הדמיון שמשחק איתי ואת ההבלים הגבריים הסודיים.
מאוחר יותר, כששכבתי במיטה ליד אירה ישנה, הצצתי זמן רב אל רצועת האור מפנס הרחוב, שנפלתי דרך הפער בווילונות. היא חתכה את החושך, שכבה על השטיח עם להב כסף. האוויר התמלא בנחירות השקטות והשקטות של האישה-צליל כה מוכר ויקר. כמעט נמנמתי כשהדלת חרקה.
בהתחלה חשבתי שזה נראה. אבל אז ראיתי צללית בפתח. אניה. רק במעיל משי דק, כל כך פתוח, עד שהעקומות של גופה באור הירח ניחשו.
“ער?”- קולה היה לחישה שהתמזגה עם רשרוש הלילה.
לא הצלחתי להשמיע קול, רק הנהנתי, הרגשתי את הלב דוקר אי שם בגרון. היא ניגשה למיטה בצעדים בלתי נשמעים והתכופפה על הקצה, כך שהרגשתי את החום שבא ממנה.
“לא יכולתי לישון,” לחשה, ואצבעותיה נגעו קלות בזרועי, מונחת על גבי השמיכה. המגע הזה היה כמו התחשמלות. הלשון הייתה קלועה, כל מה שבי צעק על סכנה, אבל הגוף סירב לציית.
“אניה, אסור לנו…” ניסיתי למחות, אבל זה נשמע חלש ומזויף.
“אני מכיר דירות דיסקרטיות. אבל אני לא יכול להפסיק. אתה משגע אותי מאז הערב, ” הלחישות שלה היו לוהטות, ואצבעותיה כבר החליקו על החזה שלי, על הבטן, צונחות למטה. כל עצב רפרף, האדרנלין השתכר יותר מכל יין. צליל שגוי אחד, רשרוש אחד-והכל יתמוטט. סיכון זה הפך כל רגע לחריף, רצוי באופן בלתי נסבל.
ואז היא התכופפה. שפתיה נסגרו סביבי, בעדינות ובהתמדה, ושלחו גלי חום בכל גופי. הנחתי את ראשי על הכרית, חרקתי שיניים כדי לא לגנוח. פיה היה גן עדן לח וחם להפליא. היא החליקה את שפתיה לכל אורכה, שקעה עמוק יותר, והרגשתי את שרירי הגרון שלה מתוחים בזמן שהיא לוקחת את הזין שלי. לשונה רקדה על החלק הרגיש ביותר, הסתובבה, לחצה בעדינות, והרגשתי כל פעימה בעורקיי. האוויר התמלא בצלילים שקטים ולחים שהטביעו את הנחירות השטוחות של אירה. פקחתי את עיניי וראיתי את אניה מביטה בי-מבטה היה מלא תשוקה אפלה ואותה אשמה שנקלעה בי. זה לא היה רק תענוג גשמי; זו הייתה וידוי שקט.
ואז היא קמה, ואצבעותיה התירו את חגורת החלוק. משי החליק על הרצפה בענן שקט. היא הייתה יפה באור הרפאים של הפנס. היא הניחה את אצבעה על שפתיה בצו אילם לשתוק, היא רכבה עלי לאט, הפנתה את איבר מינו לעברה.
נכנסתי אליה לאט, מרגישה את הקרביים שלה, לחים וחמים, מחבקים בעדינות כל סנטימטר שלי. קפאנו לרגע, פחדנו למסור את עצמנו בגניחה שקרעה מהחזה של שניהם. ואז היא התחילה לזוז. קצבי, חלק, כמעט שקט. רק הדחיקה השקטה והנשימה הקצוצה שלה דיברו על המתרחש. החזקתי את ירכיה, הרגשתי את משיי עורה ומתח השרירים מתחת לאצבעותיה. היא רכנה לעברי ושפתיה נגעו באוזני.
היא קרובה, ” לחשה, וגושי אווז רצו על עורה מקולה. ציפורניה חפרו מעט בכתפי והשאירו סימני אור ועקצוצים. ואז שיניה נשכו בעדינות את תנוך האוזן, וזה היה כל כך בלתי צפוי ומרגש שבקושי יכולתי לעצור את הגניחה.
הפכתי אותה, ניסיתי לנוע בשקט ככל האפשר ונכנסתי שוב עם כרית מתחת לירכיה. תנוחה זו הייתה עמוקה יותר, אינטימית יותר. הרגשתי כל צמרמורת שלה, כל התכווצות של השרירים הפנימיים שלה. הדירות הנפרדות שלי מצאו את הבליטה הרגישה שלה, ואני ליטפתי אותה, מתבוננת בעיניה מתכהות בהנאה ושפתיה לוחשות בשקט את שמי. כל העולם הצטמצם לרצועת האור שעל הקיר, לקצב הנשימה שלנו ולנחירות האחידות של האישה שישנה במרחק של חצי מטר מאיתנו. זה היה הדבר הכי מרושע והכי יפה שחוויתי.
השיא התגלגל לפתע. גל אחר גל, פורץ מהמעמקים, שוטף הכל-גם אשמה וגם פחד. גמרתי בתוכה, לחצתי את כל גופי לתוכה כדי להטביע את הרעד שלי. היא לקחה את כל החום שלי, גופה התכווץ סביבי בעווית הסופית, והגניחה השקטה שלה היא דחקה כשפניה נלחצו על כתפי.
שכבנו ככה כמה דקות, הקשבנו לליבנו פועם ואיך איירה עדיין נושמת בצורה חלקה ורגועה. ואז אניה קמה בשקט, עטפה את החלוק והחליקה מהחדר, והעניקה מבט מלא הבטחות לשלום.
בבוקר בארוחת הבוקר הכל היה כרגיל. אירה בישלה קפה, ציוץ על תוכניות היום. אניה הייתה רגועה וחייכנית. אבל כשהעיניים שלנו נפגשו מעל השולחן, הניצוץ הלילי הזה הבזיק בעיניה.
